לחזור אל תקשורת מקרבת

רכיבי השפה המקרבת

תקשורת מקרבת מכילה מספר אבני בניין שמשתמשים בהן שוב ושוב.

תיאור מדוייק של המציאות

עלינו לתאר את המציאות, את הסיטואציה שקרתה, בעזרת תיאור נייטראלי, ללא פרשנות ושיפוטיות.

  • במקום: "כשאתה מאשים אותי", לומר: "כשאתה אומר כך וכך".

הרי האדם השני אולי לא חושב שהוא מאשים אלא שהוא מפנה את תשומת ליבנו לעובדות ומחנך אותנו. אם נשתמש בתיאור לא נייטראלי, שמרמז שהצד השני שוגה או "לא בסדר", זה יעורר התנגדות, וניתקע בהתרחקות או מלחמה.

עלינו לתאר רק את הצד שלנו, ולא לפלוש לתאר מה קורה בתוך האדם השני, את הכוונות והרגשות שלו, כי אנחנו לא באמת יכולים לדעת מה קורה שם.

  • לא לומר דברים כמו "אתה לא מקשיב", או "לא אכפת לך ממני" (בהמשך נסביר מה כן לומר).

במקום לומר מה השני מרגיש ומה הכוונות שלו, כן אפשר ואף כדאי לשאול לגבי זה (בסקרנות אמיתית ולא בהאשמה מרומזת) כדי לברר את האמת, וגם כדי להראות התעניינות ואכפתיות בעולמו הפנימי.

רגשות

חלק מרכזי בתקשורת מקרבת הוא לתאר את הרגשות שלנו, ולברר מהם הרגשות של הצד השני (לא להניח או לטעון לגבי רגשותיו).

כאן יש טבלה של רגשות. שימו לב שאין רגשות חיוביים ושליליים. כל מודעות לרגשות היא חיובית, וכך גם כל הבעה של רגשות (אם היא נעשית נכון, ולא כמניפולציה). החלוקה היא לרגשות נעימים שמהווים אינדיקציה לכך שהצרכים שלנו מסופקים, לעומת רגשות לא נעימים שמהווים אינדיקציה לכך שהצרכים שלנו לא מסופקים.

הבהרה חשובה: זו טעות נפוצה לחשוב שהביטויים הבאים הם רגשות, אבל הם לא. הם למעשה פרשנות שיפוטית של המיינד לגבי מה האדם השני עושה לנו:

  • אני מרגיש מאויים, לא מובן, מנוצל, מתומרן, מואשם, נשפט, מבוקר, מוקטן, נבגד, דחוי, נטוש, שמתעלמים ממני

(הרי לפעמים כשמתעלמים מאיתנו אנחנו מרגישים דווקא הקלה).

הבהרה נוספת: עלינו לבטא את רגשותינו מבלי לערב את האדם השני בכך, כי הוא לא גרם לרגשות שלנו, וכי זה פתח למניפולציה רגשית.

צרכים

חלק מרכזי נוסף בתקשורת מקרבת הוא לתאר את הצרכים שלנו, ולברר מהם הצרכים של הצד השני.

כאן יש טבלה של צרכים. הוספנו שם גם ערכים, כלומר תכונות ואידאלים שחשובים לאנשים, כי הם גם גורמים חשובים להרגשה ולפעולה.

אנחנו מבחינים בין צרכים לבין אסטרטגיות לסיפוק הצרכים. הצרכים הם אוניברסליים, כלומר לכל בני האדם יש צורך באוכל, שינה, ביטחון, חיבור, הערכה, השפעה, משמעות, וכו'. ההבדל ביניהם הוא בעוצמה ובמינון של הצרכים השונים, וגם בדרכים הספציפיות בעזרתן הם מנסים לספק את צרכיהם.

כמו ברגשות, גם כאן נשים לב לא לערב את האדם השני בתיאור הצורך. כי אנחנו לא רוצים להעביר מסר שהאדם השני חייב למלא את הצרכים שלנו. יש המון אנשים בעולם ואנחנו חופשיים לחפש עוד אנשים שירצו למלא את הצרכים שלנו. יכול להיות שיש לנו העדפה חזקה לאדם מסויים, אבל זו עדיין אסטרטגיה ולא הצורך עצמו.

בקשה מדוייקת

תיאור בקשה מדוייקת שהאדם השני יכול להבין ולבצע – להגיד מה כן רוצים ולא מה לא רוצים, ולתאר פעולה שאפשר להבין איך לבצע אותה, ולא תיאור מעורפל כמו "תתחשב בי". נרחיב על כך בפרק על איך לבטא בקשה.

לוודא הבנה

פעמים רבות יש אי-הבנה בתקשורת. היא יכולה להיות אי-הבנה קטנה וטכנית, והיא יכולה להיות אי-הבנה משמעותית, כאשר בקשה שלנו נשמעת כדרישה, או כאשר סירוב שלנו נשמע כדחייה. חשוב לוודא שהצד השני הבין אותנו כפי שהתכוונו, ואנחנו יכולים לבקש שיחזור על הדברים כדי לבדוק זאת. חשוב גם לוודא שאנחנו הבנו את הצד השני, ואנחנו יכולים לבדוק זאת בכך שנחזור על דבריו כפי שהבנו אותם – כך אנחנו גם מראים לו שאנחנו מקשיבים ושאכפת לנו ממה שהוא אמר.

אמפתיה

כאשר הצד השני נמצא בכאב, הצעד הראשון הוא להביע אמפתיה לכאב שלו, כי הוא זקוק קודם כל להרגיש שרואים אותו ומבינים אותו, לפני שהוא יוכל להיות מסוגל להתקדם הלאה בתקשורת.