לכל אחד מאיתנו יש כח עצום להפוך את החיים שלנו ושל אחרים לנפלאים בעזרת המילים שאנחנו משתמשים, אם אנחנו יודעים לעשות את זה בדרך שמחוברת לחיים ומטעינה אותנו באנרגיה חיובית.
איך לבטא הכרת תודה
במצב שבו מישהו עשה משהו ששיפר לנו את החיים – איך אנחנו יכולים להביע הכרת תודה בסגנון מקרב? תוך שימוש ברכיבי השפה המקרבת:
- תיאור מדוייק של המעשה הספציפי שהאדם השני עשה.
- לשתף מה הרגשות שלנו בעקבות המעשה הזה.
- לשתף איזה צורך שלנו התמלא בעקבות המעשה הזה.
לדוגמה: "כשאמרת לי שאתה …, הרגשתי שמחה והקלה, כי מה שאמרת סיפק לי צורך של ביטחון ובהירות."
איך לא לבטא הכרת תודה
לא כדאי להשתמש בשפה שיפוטית, כגון: "אתה אדם אדיב". אפילו שזה שיפוט חיובי, זה מעביר אפס מידע. זה לא אומר לאדם השני מה הוא עשה, איך זה גרם לי להרגיש, ואיזה צורך זה מילא לי. יתר על כן, זה עדיין שיפוט, והוא מרמז על כך שיש אנשים שהם לא אדיבים. זה תוקע אותנו בגישה המנתקת.
לא כדאי להכיר תודה בעזרת נתינת פרס, כגון מתנה פיזית, או לומר דברים כמו: "כל הכבוד!", "עשית עבודה טובה במאמר הזה". זה נשמע כמו פרס, ופרס הוא הצד השני של עונש. כמו שבבי"ס לאילוף כלבים גורמים להם להתנהגות מסויימת בעזרת ענישה ופרסים. זו לא דרך ראויה לבני אדם, זה עושה להם דה-הומניזציה. זה הורס את היופי והכיף של הכרת התודה, כי אנשים עשויים לחשוד שזו מניפולציה, חלק מהניסיון לאלף אותם להמשיך להתנהג בדרך שאנחנו רוצים. הם מתחילים לתהות האם התודה נאמרה מתוך הכרת תודה כנה מהלב, או כמניפולציה.
ומה לגבי הטענה שמחמאות ותשבוחות בונים ביטחון עצמי? ובכן, אם מישהו זקוק לתשבוחות חיצוניות כדי להרגיש טוב לגבי עצמו, אז אין לו ביטחון עצמי אלא רק התמכרות לפרסים חיצוניים. ככה לא בונים ביטחון עצמי. ביטחון עצמי נובע מהתייחסות של אדם לעצמו באהבה.
איך לקבל הכרת תודה
אם מישהו אומר לנו תודה בנוסח המרחיק (כאמור לעיל – איך לא לבטא הכרת תודה), אנחנו יכולים לעזור לשנינו להתחבר – אפשר לשאול אותו: מה בדיוק עשיתי, מה זה גרם לך להרגיש, ואיזה צורך זה מילא אצלך.
במקום להגיד רק "תודה", יותר משמעותי שנשתף מה הכרת התודה עוררה בנו. לדוגמה, "כשאמרת לי עכשיו …, זה גרם לי להרגיש שמחה כי זה מילא לי צורך בהערכה ונראות".
איך לא לקבל הכרת תודה
לבטל את מה שעשינו שהוביל לתודה, כגון: "אה, זה כלום". זה גם ביטול הערך של המעשה החיובי שעשינו – להפוך את החיים של הזולת לנפלאים יותר. וזה גם גורם למי שמבטא הכרת תודה להרגיש שמבטלים את מה שהוא אומר, שלא מקבלים את המתנה שהוא רוצה להעניק. זה להרוס את החגיגה.
לחשוב: "לא מגיעה לי הכרת התודה" – זה קשור לגישה המנתקת ש"מגיע" לאנשים פרס או עונש.
לחשוב: "כשאני אומר שזה כלום, כך אני נשאר צנוע, וזה ערך חיובי". זו צניעות מזיקה – להמעיט בערך של עצמנו מתחת למה שאנחנו באמת, כי ככה חינכו אותנו להחביא את האור שלנו. או להעמיד פנים שאנחנו צנועים. לעומת זאת, ענווה בריאה משמעותה לא להפריז בשחצנות ויהירות, אבל כן להכיר בערך החיובי שלנו.