חלק מרכזי בתרבות המודרנית מציג כמטרה עליונה הישגים חומריים ותרבות צריכה של הנאות חומריות: רכוש, כסף, סטטוס חברתי, סטטוס זוגי, בית גדול, קניות, נופש בחו"ל, מראה חיצוני (איפור, בגדים, אביזרים), אוכל, אלכוהול, סמים, מסיבות, צפייה פאסיבית בסרטים וסדרות טלויזיה, סקס שלא תמיד מחובר ללב ולרגשות.
בדברים האלה אין רע בפני עצמם, אלא הבעיה היא כשזה כל או רוב התוכן שממלא את נפש האדם. הדברים האלו ממלאים צרכים של הנפש, אבל לא את כל הצרכים. יש גם צרכים של החלק הרוחני: חיבור, אהבה, אותנטיות, אינטימיות, הצגת הפגיעות שלנו, שיתוף פעולה, התפתחות, למידה, פיתוח כשרונות ומיומנות, יצירתיות, הגשמה עצמית, אתגר, נתינה לזולת, נדיבות, משמעות, שליחות לשיפור החברה והעולם. אם לא מתייחסים גם לצרכים האלה, האדם מרגיש מחסור מאוד גדול, ואינו יכול לחוות סיפוק אמיתי, אושר, ומשמעות.
בעיה נוספת שמתעוררת כאשר אנשים מתרכזים רק בסיפוק הצרכים מהסוג הראשון קשורה לאופי האינטראקציה בין אנשים: יש התמקדות אנוכית רק בעצמי, כאשר האנשים האחרים לא נתפסים כחשובים אלא רק כאמצעים לסיפוק הצרכים העצמיים. הרצון של אנשים שיהיה להם יותר חומר – יותר כסף, יותר לקוחות, יותר אדמה – אין בו פסול כשלעצמו. אבל אם לא משלבים אותו עם ערכים רוחניים של כבוד הדדי, התחשבות, הוגנות, שיתוף פעולה, אחריות, וחמלה, אז הצרכים החומריים של אנשים מתחילים להתנגש, ואנשים עלולים להגזים ולנסות לספק את הצרכים החומריים שלהם עוד ועוד על חשבון אחרים, דרך תחרותיות דורסנית, התעלמות, רמאות, ניצול, שליטה, כפייה, כוחניות, ואלימות. תודעת מחסור ומאבק במקום תודעת שפע ושיתוף פעולה.
האדם הוא שילוב של מהות גשמית ומהות רוחנית. יש בנו חלק חייתי, גם בצרכים הפיזיים כמו שינה, אוכל, ומחסה, וגם בדחפים חייתיים של רצון לקחת לעצמנו, דחפים אלימים, ורגשות של מאבק ותחרות כמו כעס, קנאה, ושנאה. אצל חתולים, אנחנו רואים איך חתול אחד אוכל מקערה וחתול אחר בא ובלי שום בעיה דוחף אותו הצידה כדי לאכול. זה מצחיק אותנו כמשהו חמוד אצל חתולים, אבל אם אנשים מתנהגים ככה זו התנהגות אנטי-חברתית. תרבות של אנשים שמתנהגים בצורה כזו של תחרותיות אגרסיבית ודורסנית, כוחנות ומאבק תשגשג פחות, גם ברמה החברתית וגם ברמה האישית (בחברה הדורסנית יש סטרס תמידי אצל כל אחד להגן על עצמו ועל רכושו מפני אלימות וגזל).
אבל יש בנו גם חלק רוחני. החלק הזה מאפשר לנו לא לפעול כל הזמן מתוך יצרים ואגרסיות ומטענים רגשיים שצברנו, כמו חיות, אלא לבחון את עצמנו, לעצור ולבחור בדרך של אכפתיות, שיתוף פעולה, הוגנות וחמלה. חברה שפועלת באופן הזה תשגשג יותר, גם ברמה הכללית (כגון הנורמות החברתיות, הממשל, ושפע כלכלי), וגם ברמת האושר והרווחה של כל אדם בחברה הזו.
הרצון החומרי ממוקד בהשגת מטרות ותוצאות. לדוגמה, אם הרצון הוא באוכל, אז עד שלא נשיג את האוכל ונאכל אותו, לא נהיה מרוצים. לעומת זאת, הרצון הרוחני משתמש במטרות כדי להניע אותנו לכיוון מסויים, אבל מתמקד בדרך עצמה, בערכים שאנחנו מיישמים בדרך, כגון הודיה על הדרך, הנאה מהתהליך, שימוש בסבלנות ונדיבות, ועוד.
החוקים במימד הרוחני שונים מאשר במימד הפיזי. לדוגמה, במימד הפיזי, אם יש לי חפץ, ואתה לוקח לי אותו, אז לך יש אותו ולי אין אותו יותר. יש כמות קבועה – חוק שימור החומר. אבל במימד הרוחני, אם יש לי ידע, ואני משתף אותו איתך, אז עכשיו גם לי וגם לך יש אותו, ובסה"כ יש יותר. יתר על כן, הידע שקיבלת יכול להשתלב עם ידע נוסף שהיה לך או שיהיה לך, וליצור ידע חדש שתשתף אותו איתי, וכך יהיה לי עוד יותר ידע ממה שהיה לי קודם. זאת צורת החשיבה הרוחנית שאנחנו שואפים לחיות לפיה.
אנחנו יכולים ליישם את הערכים הרוחניים בכל תחום בחיינו, כולל בכלכלה ובאירגונים עסקיים. הרבה אנשים רואים אותם כתחרותיים ודורסניים בהכרח, אבל זה רק מכיוון שזה מה שהתרגלנו לראות פעמים רבות בעולם, וזה לא חייב להיות כך. למעשה, אנשים ועסקים מצליחים יותר אם הם מתבססים על תודעת שפע ולא על תודעת מחסור. כלומר: לפעול בצורה שאכפתית לגבי העולם, ולא לזרוק את הפסולת בחצר של מישהו אחר, לא לפעול בתחרות דורסנית, לא לחשוב שצריך לדרוך ולטפס על אחרים כדי לעלות במעלה הסולם, לא לחשוב שחייבים להרוויח על חשבון אחרים ואם מישהו אחר מרוויח זה בהכרח על חשבוני. מי שמזיק לאחרים – אחרים בסופו של דבר יתאגדו נגדו ויפגעו בו בחזרה. התועלת הגדולה לכולם, גם חומרית וגם רוחנית (סיפוק, אושר, משמעות) באה מגישה של win-win, שכולם נהנים ומקבלים תועלת מהאינטראקציה.
לסיכום, הדרך הנכונה היא להיות מודע לכל הצרכים משני הסוגים – הגשמיים והרוחניים, ולפעול באיזון ובמתינות ותחת הדרכה נכונה. קשה לעשות זאת לבד כשאנחנו מוקפים בתרבות הצריכה החומרנית שמתרכזת רק בצרכים מהסוג הראשון, כי היא מפעילה עלינו השפעה ללכת בכיוון מסויים של הנורמה, ולבד קשה להתנגד לכוח של האינרציה הזאת. אבל אם אנחנו משתתפים בקהילה ערכית-רוחנית שמדריכה אותנו לחיים שמאזנים בין כל הצרכים, ומשלבת גם את התכנים שמספקים את הצרכים הרוחניים שלנו, אז אנחנו יכולים להצליח ליישם זאת בחיים שלנו.