בעמוד זה נסביר מהו היחס שלנו לרוע, כלומר למקרים בהם בני אדם מתנהגים באופן פוגעני כלפי אחרים, בדרך של תחרותיות דורסנית, התעלמות, רמאות, זילזול, ניצול, שליטה, כפייה, כוחניות, הסתה, ואלימות.
בהשקפה שלנו, תינוקות נולדים עם פוטנציאל לגדול להיות אנשים טובים שפועלים לשיפור השגשוג והאושר של כולם. אבל הם יגדלו להיות כאלה רק תחת הדרכה נכונה. ואילו תחת הדרכה לא נכונה, הם יגדלו להיות אדישים, מיואשים, או הרסניים לעצמם או לאחרים.
לצערנו, בתרבות שבה אנו חיים, לא מלמדים את ההדרכה הנכונה. אלא מלמדים אותנו לתייג אנשים כ"רעים", לשנוא אותם, לזלזל בהם, להעניש אותם ולהשפיל אותם. וזאת במקום להבין את הסיבות להתנהגות שלהם כדי שאפשר יהיה להביא לשינוי חיובי ולמניעה. מכניסים אנשים לתפקידים של "תוקפן" שמזיק ל"קורבן", וה"קורבן" הוא חסר ישע שזקוק ל"מושיע" צדקני שיתקוף את התוקפן וישפיל אותו וכך יציל את ה"קורבן".
חלק מהקבוצות גם מלמדות ש"יצר האדם רע מנעוריו", ושצריך לשלוט באנשים בכוחניות אחרת הם יאכלו אחד את השני כי "אדם לאדם זאב" ויהיה תוהו ובוהו.
ההדרכה הנכונה מלמדת על הצרכים הרוחניים שלנו, כגון חיבור, אהבה, אותנטיות, אינטימיות, הצגת הפגיעות שלנו, שיתוף פעולה, נתינה לזולת, נדיבות, ושליחות לשיפור החברה והעולם. והיא מלמדת מיומנויות כגון תקשורת מקרבת, תקשורת אותנטית, אינטליגנציה רגשית, וכישורי מו"מ. והיא מלמדת להבין את הכאבים הרגשיים שילדים חווים כשהם מקבלים יחס לא בריא מהסביבה שלהם, שגורם להם לפתח פתולוגיות רגשיות וחברתיות ולגדול להיות אנשים פוגעניים.
לדוגמה, היחס של החברה והתרבות לגבר שמרביץ לאשתו הוא ענישה והשפלה. אבל כמעט תמיד הגבר הזה היה בעצמו ילד מוכה שספג אלימות מאביו ולמד שזו הדרך "לחנך". הוא גם למד להתנתק מהרגשות העדינים שלו ולהתחבר רק לכעס ואגרסיות כדי לשרוד את הגיהנום הרגשי שעבר. כך הוא הופך להיות אטום ואדיש לסבל הזולת. ענישה לא תתקן אותו, אלא רק תחזק אצלו את הדפוסים ההרסניים. הוא זקוק נואשות לתהליך של ריפוי הטראומות ולימוד של חיבור לכאב, להכלה, לפגיעות של עצמו, לרגישות. וזה כמובן לא סותר שבזמן התהליך הזה נחוץ להפריד אותו מאנשים שהוא עלול לפגוע בהם – קודם כל צריך ליצור להם סביבה בטוחה (וגם הם זקוקים לתהליך ריפוי מהטראומות שעברו).
למעשה, מכיוון שכולנו גדלנו בסביבה לא אידאלית, לפעמים רחוקה מאידאלית, בכולנו הצטברו כאבים רגשיים שמובילים אותנו לפעמים להתנהגות פוגענית ברמה כזאת או אחרת, גם אם אנחנו "נורמטיביים" – ציניות, לגלוג, התפרצות זעם, פאסיב-אגרסיב, מניפולציות, הסתרה, הדחקה, ועוד. אנשים מפחדים מה"צל" של עצמם, מהחלקים המודחקים, של הכעס, האלימות, והאגרסיות. חלק מתהליך הריפוי הוא להשלים איתם ולשחרר אותם.