«

»

ספט 19

חירות הפרט

ריבונות עצמית

כל אדם הוא הריבון היחיד והסמכות היחידה על חייו שלו, ואין לאף אחד אחר שום זכות או סמכות לקבוע לו כיצד יחיה את חייו – גם לא למדינה, לצבא, למורים, להורים, לאנשי דת, וכו'. כל אדם הוא תכלית בפני עצמו, ואין לראות אדם כאמצעי עליו אחרים רשאים לכפות את רצונותיהם ודעותיהם.

חירות כל עוד לא פוגע בחירות הזולת

כל אדם זכאי לחירות לחשוב ולעשות כרצונו, ובעיני זה פסול כשאחרים מתערבים במעשיו ומפריעים לחופש שלו וכופים עליו אילוצים בניגוד לרצונו. הסייג היחיד לכך הוא כאשר מעשיו של האדם מפריעים לאחרים, במישרין או בעקיפין, לממש את חירותם, ואז סביר והגיוני שאנשים יתערבו כדי למנוע ממנו לפגוע באחרים (וגם את זה צריך לעשות באופן מידתי). באופן כללי, העיקרון הוא "חיה ותן לחיות", כלומר שכל אחד יחיה כפי ראות עיניו ולא יטחב את חוטמו לענייניו הפרטיים של הזולת.

בחירת אורח החיים

בפרט, לדעתי כל אדם זכאי לחירות לבחור את אורח החיים שלו על פי הבנתו. זה כולל: לבחור את הדת או הלאום אליו הוא רוצה להשתייך, או להחליף אותם, או לבחור שלא להשתייך לשום קבוצה כזו. יש לו חירות להאמין באלוהים (על פי הפרשנות האישית שלו למושג הזה), או להיות אגנוסטי או אתאיסט. הוא חופשי לבחור למי להצביע בבחירות ועל מי להעביר ביקורת. והוא חופשי (מעל גיל מסויים) לבחור את האהבה שלו (את בן או בת הזוג, על פי הנטייה המינית שלו, וללא מגבלות של דת, לאום, ונורמות חברתיות). הבחירות האלו הן אישיות לכל אדם, ואסור לחברה או למדינה לכפות עליו או לאסור עליו בתחומים האלה. אגב, החופש לבחור את אורח החיים כולל את החופש לטעות ולחיות עם ההשלכות של הבחירה וללמוד מהטעויות.

חופש הביטוי

לכל אדם צריכה להיות חירות להביע את דיעותיו בפומבי, לכתוב עליהן ולפרסם אותן, מבלי שיוטלו עליו איסורים, עונשים, או חרמות (ובלבד שזה נעשה באופן הוגן, כלומר לא מדובר בהסתה לפגיעה בחיים ובחירות של אנשים אחרים, או בהשמצות שקריות שמכפישות מישהו).

תפקיד המדינה בהגנה על חירות הפרט

בעולם אידאלי, המדינה פועלת תחת השליטה המלאה של האזרחים ולמען האינטרסים של האזרחים. זה כולל מנגנונים לשמירה על חירות הפרט כמו חוקים המבטיחים את חופש הביטוי, חופש העיתונות, חופש ההפגנה, הזכות לפרטיות, והגנה מפני אלימות על כל סוגיה, איומים, רמאות, גניבה והשחתת רכוש, יחד עם מנגנוני אכיפה הכוללים משטרה, בתי משפט, ובתי סוהר. זה כולל גם מנגנונים לשמירה על חירות הפרט מפני עריצות השילטון עצמו. עיקרון חירות הפרט צריך להיות מעוגן בחוקה של המדינה, כדי שאפילו רוב בפרלמנט לא יוכל לכפות את דעותיו על קבוצת מיעוט כלשהי ולפגוע בחירות של חבריה.

חינוך לחירות הפרט

[להשלים]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>