«

»

ספט 22

ממשל למען האזרחים

הקדמה

בעולם אידאלי, הממשל פועל תחת השליטה של האזרחים למען האינטרסים של האזרחים. מבנה השילטון הוא תקין כאשר חברי השילטון מפחדים מהציבור (שיכול להחליפם או להעמידם לדין) ולא כאשר הציבור מפחד מהשילטון (שילטון של טרור, איום תמידי במאסר או אלימות וכו'). הממשל צריך להכיל מנגנונים שתפקידם להגן על האזרחים מעריצות השילטון, כדי שלא יאלצו להתקומם נגדו.

לצערנו, זה אינו המצב כיום. כיום הממשל פועל תחת שליטה של פוליטיקאים שפועלים למען עצמם ולמען בעלי הון וקבוצות אינטרסים חזקות כדי לקדם את האינטרסים שלהם ולא את האינטרסים של רוב האזרחים. לשילטון יש כוח לשלוט בחייהם של בני אדם, ולכן יש לו נטייה לפעמים לפגוע בהם ולגרום לתופעות של עושק, קיפוח, אפליה, ניצול, חוסר צדק, אלימות, וכו'.

הפרק הזה יתאר איך ממשל אמור להיות. בנוגע לשאלה מהי הדרך להגיע מהמצב הקיים למצב הרצוי – זוהי שאלה מורכבת שהתשובה שלה אינה ברורה ודורשת דיון במקום אחר.

ממשל למען האזרחים

מנגנוני השילטון אמורים לפעול למען האזרחים ולטובת הציבור. האזרחים הם הריבון האמיתי, והממשל אמור להיות כפוף אליהם. האזרחים הם מקור הלגיטימציה היחיד להפעלת הכח העצום של המדינה. הממשל אמור להיות כלי בידי האזרחים שתפקידו לנהל את ענייניהם באופן שנותן השפעה ישירה והוגנת לכל אחד למען שיפור החיים ומימוש זכויות-האדם של כולם.

אם האזרחים אינם מרוצים מתיפקוד השילטון הנוכחי, צריך שיתאפשר להם להחליף את נושאי המשרות בשילטון ולבחור באחרים (זו דמוקרטיה). לכל אזרח מעל גיל הנקבע בחוק אמורה להיות זכות לבחור בבחירות הוגנות וחשאיות למוסדות הממשל, וזכות ולהתמודד בבחירות למוסדות הממשל.

התנגדות לעריצות

כל צורת שילטון שפועל כדיקטטורה, עריצות, סמכותנות, השלטת טרור, פאשיזם, שילטון ריכוזי או קולקטיביסטי "לטובת הכלל" הוא פסול מיסודו, כי הוא פוגע ברווחה של האזרחים ומנוגד לעיקרון ההדדיות (הדיקטטור עצמו לא היה רוצה לחיות תחת שילטון דיקטטורי שבו זכויותיו שלו היו נרמסות).

כל אידאולוגיה פונדמנטליסטית שמאמינה שרק היא הנכונה ואינה פתוחה לדיון, חופש ביטוי, וסובלנות, אסור שתהיה בשילטון כי היא תגרום פגיעה בלתי מוצדקת באנשים רבים.

החוק תקף גם לגבי חברי הממשל

משמעות "שילטון החוק" הוא שהחוק תקף לא רק לגבי האזרחים אלא גם לגבי חברי הממשל. ניתן להגיש נגדם תלונה ותביעה, להעמידם לדין, ולשפוט אותם לעונשים ולמאסר, בדיוק כמו כל אזרח אחר.

מנהל תקין

נבחרי הציבור והפקידים במנגנוני השילטון נבחרו לתפקידם על מנת לשרת את הציבור, ולא כדי לדאוג לטובות הנאה לעצמם, לחבריהם, או לבעלי-הון שתומכים בהם. עליהם לפעול על-פי כללי מנהל תקין, ובשקיפות מלאה, ולא לפעול בשחיתות, לקבל שוחד, או לנצל לרעה את מעמדם כדי לקדם את האינטרסים הפרטיים שלהם.

כשחבר במנגנוני השילטון מגלה מחדל או שחיתות, מחובתו לדווח על כך לגורמים המוסמכים, ומחובתם לחקור את העניין וגם להעניק הגנה משפטית ופיסית למדווח.

מריטוקרטיה

יש לאייש תפקידים באנשים שראויים לכך על פי כישוריהם, אופיים, וניסיונם, ולא על בסיס סידור טובות הנאה למקורבים.

יחס הוגן ושיוויוני

אזרחי המדינה זכאים לקבל יחס הוגן ושוויוני מהממשל, ללא אפליה לטובה של מקורבים לשילטון, בעלי הון או קבוצות לחץ, וללא אפליה לרעה על רקע דת, גזע, מין, נטייה מינית, השקפה פוליטית וכו'.

שמירה על זכויות האדם והאזרח

החלטות במנגנון דמוקרטי אמנם נקבעות על פי הצבעת הרוב, אך אפילו לרוב אין זכות לפגוע בזכויות-האדם ובזכויות-האזרח של אנשים השייכים לקבוצות המיעוט.

משפט הוגן

אדם שנמצא בהליך העמדה לדין זכאי למשפט הוגן, הזכות לדעת במה הואשם ומה זכויותיו, ועל המדינה לראותו כחף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט. גם לאחר מכן, שמורה לו הזכות לערער על פסק הדין בערכאות גבוהות יותר.

מנגנונים למניעת ניצול לרעה

כדי למנוע שילטון שפוגע באזרחים, מספר מנגנונים אמורים להתקיים במוסדות המדינה:

1. הפרדת רשויות

סמכויות השילטון אמורות להיות מפוצלות לרשויות נפרדות ועצמאיות המאזנות ובולמות זו את זו: הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת, והרשות המבקרת. מטרת הפיצול למנוע הצטברות כח רב מדי בידי גורם יחיד שינצל את כוחו לקידום האינטרסים האישיים שלו ולרעת האחרים (כמו שהיה בימי העריצות של שילטון המלוכה, טרם הפרדת הרשויות).

2. חוקה ובית משפט עליון לחוקה

החוקה כוללת חוקי יסוד מרכזיים שלא ניתן לשנותם בעזרת גחמה פוליטית ארעית של רוב דחוק – יש צורך ברוב מכריע כדי לערוך שינויים בחוקה. כמו-כן, בסמכותו של בית המשפט העליון לחוקה לבטל חוקים שהתקבלו ברוב בבית הנבחרים כאשר חוקים אלה מנוגדים לחוקה (כפי שקרה פעמים רבות בארה"ב למשל). בחוקה אמורות להיות מעוגנות זכויות-האדם, כדי שאפילו התקף פתאומי של "המוני העם" או רוב בבית הנבחרים לא יוכל להוביל לחקיקת חוקים שרומסים את הזכויות האלה (זו דמוקרטיה ליברלית).

3. שקיפות

כל פעולות השילטון, ובפרט המידע על תקציב המדינה וההתנהלות הכספית, צריכים להיות מפורטים בפירוט ובאופן נגיש לכל אזרחי המדינה, שהרי האזרחים הם המממנים את הפעילות ושולחים את נציגיהם לייצג אותם. שקיפות ציבורית היא קריטית כדי לבחון את איכות התנהלות חברי הממשל, כדי שהציבור יוכל להכריע האם לבחור בהם שוב או להחליפם. (רק חלק קטן מהמידע, הקשור למידע רגיש שיכול לסכן את שלום הציבור או את ביטחון המדינה, מותר שלא יהיה פתוח ונגיש לכולם, אך גם זה צריך להיות מוסדר באופן ברור בחוק ובתקנות).

4. ביקורת ציבורית

כדי לוודא שחברי הממשל אינם מנצלים את כוחם לרעה, כדי להעביר עליהם ביקורת בונה שתאפשר להם לשפר את תפקודם, או להעבירם מתפקידם במקרה הצורך, זה קריטי שגופים רבים יבחנו את פעילות הממשל ויפרסמו את מסקנותיהם בציבור. לשם כך, יש צורך להבטיח את חופש העיתונות, כלומר פירסומים ללא צנזורה מהממשל וללא חשש לעונשים על פירסומים ביקורתיים כלפי הממשל. צריך לאפשר מגוון גדול של ערוצים כדי שישקפו את הדעות והקולות השונים בחברה. יש צורך בגופים ללא כוונת רווח (עמותות) שיערכו מחקרים על התנהלות הממשל ויפרסמו על כך.

חוקי מול ראוי

חוק המדינה אינו החוק העליון. מעליו קיימים חוקי ההגינות, האנושיות, היחס הראוי לזולת, וזכויות האדם. חוק המדינה הוא רק כלי שנועד להתקרב לחוק העליון, וכשיש סתירה ביניהם, עלינו לציית לחוק העליון ולא לחוק המדינה. לדוגמה, לאנשים שחיו בגרמניה הנאצית הייתה חובה מוסרית לסרב לציית לחוקי הנאצים כשהם התנגשו עם חוקי המוסר האנושיים.

לעתים אנו רואים שאנשים דנים האם דבר כלשהו חוקי, גם כאשר ברור לכולם שהוא סותר את חוקי ההגינות או את טוהר המידות (מה שנקרא "כשר אבל מסריח"). לדוגמה: כאשר אדם מעל בכספי ציבור במסגרת תפקידו כשר בממשלה, והוא נשפט, הורשע, וישב בכלא על כך – האם ראוי לאפשר לו לשוב ולאייש משרה שילטונית, אף כי החוק אינו אוסר על כך במפורש? ברור לכל אדם מוסרי שאין זה תקין מבחינה מוסרית והגיונית. מעשיו לא היו "גחמה של רגע" אלא מצביעים על פגם מהותי באישיותו. לאפשר לו לאייש שוב משרה כזו לא רק יסכן שוב את כספי הציבור שבניהולו, אלא גם ישדר מסר פסול לשאר חברי השילטון, שאף אם ייתפסו בקלקלתם, זה לא נורא כי עדיין יוכלו לשוב ולאייש משרה שילטונית.

הגבלת החקיקה

ככל שיש יותר חוקים ותקנות, כך אכיפתם נעשית יקרה יותר, המנגנון הבירוקרטי נעשה סבוך, מנופח ומעיק יותר, והסיכוי לשחיתות גדל (כי העול הבלתי סביר של הבירוקרטיה מגדיל את התמריץ לשחד את הפקידים כדי לקדם אינטרסים לגיטימיים). לכן יש לבחון היטב לגבי כל חוק האם הוא באמת נחוץ, האם באמת זהו תפקידה של המדינה להתערב במקרה הזה או שמנגנונים אחרים (כגון הפרט, הקהילה, החברה, התרבות, חברות ביטוח, או גורמים אחרים) הם שצריכים לטפל בעניין. יש חברי פרלמנט שלוקים במחלת ה"חקקת" כלומר חקיקת-יתר. במקום זאת, יש לפעול לסלק מספר החוקים כל מה שלא נחוץ שם. ויש להקפיד לנסח את החוקים בצורה ברורה ומדוייקת, כי אחרת הפתח לפרשנות עלול להוביל ליחס בלתי שוויוני כלפי אנשים שונים או לשחיתות.

הפרדת המדינה מהדת

ראו כאן.

קישורים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>