«

»

ספט 19

חשיבה ביקורתית מבוססת ראיות

תוכן

  • לבדוק טענות
  • דוגמאות
  • מערכות משפט וביקורת
  • חינוך לחשיבה ביקורתית
  • להכיר בגבולות הידע
  • וידאו

לבדוק טענות

לטעון טענות זה קל – כל אחד יכול לעשות את זה. אבל להגיע לאמת – זה דורש מאמץ רב. כי העולם מאוד מורכב ומסובך ואילו אנחנו בני האדם יצורים יחסית פשוטים שמוגבלים בידע וביכולות שלנו. אנחנו נוטים לכשלים לוגיים, עיוותי חשיבה והטיות קוגניטיביות, ולפעמים זוכרים דברים שלא היו או זוכרים דברים בצורה מעוותת. כדי להגיע לאמת יש צורך בעבודה קשה, חשיבה מסודרת, רציונלית, שמבוססת על ראיות.

אם מישהו טוען טענה זה לא בהכרח אומר שהיא נכונה. אנשים טוענים הרבה טענות שגויות. לכן מאוד חשוב לא להאמין לטענות באופן אוטומטי ודוגמאטי, רק כי כך כתוב בספר כלשהו או כי כך המורה אומר או דמות סמכות כלשהי אמרה כמו הורים, רופאים, פוליטיקאים, רבנים, מומחים כאלה ואחרים, או העיתונות וערוצי החדשות. חשוב לא לקבל שום דבר כמובן מאליו, להטיל ספק ולבדוק את הטענות בעצמנו. במיוחד בעולם היום כשהאינטרנט נגיש למיליוני אנשים, וכל אחד יכול לכתוב שם אתרים שלמים עם טענות שגויות חסרות גיבוי, עלינו ללמוד את הדרכים לבדוק מידע – איזה מידע נכון או לא נכון, אמין או לא אמין.

אנחנו צריכים ללמוד לעצור ולומר: "רגע, רגע, בואו נבחן את זה". השאלה המרכזית שעלינו ללמוד לשאול היא: אבל איך אתה יודע שזה נכון? מה הראיות לטענה הזו? איך בדקו אותה? תראה לי ותוכיח לי! חובת ההוכחה היא על מי שטוען טענה ולא על מי שמטיל בה ספק.

עלינו לקבל טענות לא על סמך ניחוש או אינטואיציה, או הרגשה שזה נכון, או אמונה, או תקווה, או כי מישהו אמר לנו. השכל שלנו מאפשר לנו להתגבר על האינסטינקטים הראשוניים האלה ולומר – בואו נבחן את זה לעומק.

למה זה כל כך חשוב? כי אם יש לנו תיאור יותר מדוייק של המציאות ואיך היא פועלת, אנחנו יכולים להצליח לעשות דברים, כגון ליצור טכנולוגיות מועילות ומתקדמות, להצליח בעסקים, להצליח ליצור ולשמר קשרים חברתיים טובים יותר, לרפא מחלות. ובניגוד לכך, אם אנחנו מאמינים בדברים שגויים שלא מתאימים למציאות, ואם אנחנו פועלים על בסיס האמונות האלה, לא נצליח להשיג את התוצאות שאנחנו רוצים, ולפעמים נגרום לעצמנו נזק.

דוגמאות

לדוגמה, כשהיו מגיפות בימי הביניים באירופה, הם לא הבינו מה הסיבה למגיפות, הם לא ידעו על חיידקים ונגיפים. אז הם המציאו כל מיני סיבות כמו שזה עונש מאלוהים על חטאים שלהם. על בסיס הסיבות האלה הם המציאו שיטות שאמורות היו לפתור את המגיפות, כמו למשל להצליף בעצמם בכיכר העיר כדי "לכפר על עוונותיהם". אבל הפעולה הזו רק גרמה לפצעים בעור, שרק גרמו להם להידבק במחלה ולהמשיך להפיץ אותה.

נראה לכם שזה רק קרה בעבר? לצערנו זה מאוד נפוץ היום. נניח שמישהו לוקח תרופה כלשהי ויום למחרת מרגיש טוב – האם זה מוכיח שהתרופה גרמה לו להרגיש טוב? אולי הוא היה מרגיש טוב גם בלי התרופה? אם מישהו אומר לך "תשמע לי, הלכתי לשם, ותוך 24 שעות הרגשתי טוב יותר" – האם צריך להסיק מכך שהטיפול באמת עובד? לא, כי אולי זה צירוף מקרים. יש לנו שגיאת חשיבה נפוצה: אם דבר א' קרה לאחר דבר ב', אנחנו נוטים לקפוץ למסקנה ש-א' גרם ל-ב', ושתמיד גם בעתיד א' יגרום ל-ב'. אבל זו קפיצה חפוזה מדי למסקנה. צריך לבדוק את הקשר בין הדברים בדרך הרבה יותר מקיפה ושיטתית ולא להסתמך על דוגמה חד פעמית כזו. יש תהליך מדעי שלם שנועד לבחון את הדברים. למשל לתת לקבוצה של אלף איש באותו מצב רפואי את התרופה, ולקבוצה נוספת של אלף איש עם מצב רפואי דומה לא לתת כלום, ולראות האם באמת התרופה עוזרת לזרז את הריפוי בקבוצה הראשונה בהשוואה לקבוצה שנייה, או לגלות שאנשים בשתי הקבוצות נרפאים באותו קצב מה שמעיד על כך שהתרופה לא עוזרת.

אתם רוצים לצאת פראיירים? לקנות איזה שיקוי או טיפול ממישהו שטוען שהוא ירפא בעיה רפואית כשבפועל זה לא באמת עובד? אף אחד לא רוצה לצאת פראייר. אבל למרות זאת, אנשים מתפתים לקנות טיפולים שאין להם שום השפעה של ריפוי פיסי אלא רק אפקט פלסבו שגורם להם להרגיש פסיכולוגית קצת יותר טוב. הם סתם מבזבזים כסף יקר על טיפול שלא באמת עובד.

דוגמה נוספת מעולם הפוליטיקה והכלכלה: אם פוליטיקאית טוענת טענה שצריך לחוקק חוק "שכירות הוגנת" שמגביל את בעלי הדירות בהעלאת שכר הדירה כי זה מה שיעזור לשוכרים – עלינו לבדוק האם זה באמת נכון? לא מספיק שאולי זה נשמע לנו הגיוני, אלא צריך לשאול האם יש ראיות ממקומות אחרים שתומכות בטענה הזו, או שמא יש ראיות שתומכות בטענה הנגדית? האם זה נעשה במקומות אחרים בעולם ומה היו התוצאות שם? איך אפשר לדעת שהתוצאות שם נובעות מהחוק וזה לא צירוף מקרים אקראי?

מערכות משפט וביקורת

בעבר, אם מישהו טען שהשכן שלו רצח כבשה שלו, ואם רוב הכפר אהב את האיש שטען את זה, היו יכולים מיד לעשות לינץ' על השכן. בימי הביניים היו יכולים לחשוד בכל אשה שהיא מכשפה ולשרוף או להטביע אותה, במיוחד אם הייתה קצת שונה מהנורמה, ולא הייתה לה דרך להוכיח שהיא לא מכשפה.

בהדרגה, האנשים החכמים הבינו שחברה אינה יכולה להתנהל ככה, שאי אפשר להסתמך רק על משהו שמישהו אחד טוען, ולא משנה כמה האדם הזה חשוב או בעל סמכות או אהוב על אחרים. הם הקימו תהליכים ומוסדות של משפט. המטרה המוצהרת היא לגלות את האמת, לבחון את הראיות, באופן אובייקטיבי ללא משוא פנים ולא על סמך קשרים חברתיים, לראות את הנאשם כחף מפשע כל עוד לא הוכח אחרת, ולאפשר לו להציג ראיות שסותרות את הטענות נגדו. רק אם הוכח באופן מספק על סמך ראיות ולא אמונה, אז יש מקום להרשיע אותו.

כמובן שהמערכת הזו מאוד לא מושלמת, ופעמים רבות מזכה אשמים ומאשימה חפים מפשע, אבל לפחות היא קיימת ומשפרת את המצב לעומת כאוס מוחלט, ויש תהליך של שיפור מתמיד של התהליכים. לדוגמה, היום בזכות התקדמות המדע והטכנולוגיה, במקרים מסויימים עדות של אדם פחות מתקבלת מאשר ראיות מדעיות כגון חומר גנטי שנמצא בזירת הרצח. זה עוזר להתקרב יותר לראייה נכונה של המציאות.

יש כאן חתירה לאובייקטיביות, לאסוף כמה שיותר מידע, לא להיות מוטה משיקולים לא ענייניים ואינטרסים אישיים, חברתיים וכלכליים, לבחון את העניין בצורה הכי רציונלית והגיונית שאפשר. וזה קיים גם באירגונים גדולים, בהם יש תפקיד "מבקר האירגון". תפקידו לבדוק את התנהלות האירגון לאור המטרות והנהלים – האם עומדים בהם ואיפה חורגים, כדי לשפר את תיפקוד האירגון. ומעל מחלקת הביקורת הפנימית צריך גם ועדת ביקורת חיצונית וגם רגולציה ובית משפט ומבקר המדינה ושקיפות שמאפשרת את העין הביקורתית של התקשורת והציבור, כדי שכולם יוכלו לבחון את הראיות ולתת את דעתם לגבי חוסר צדק או התנהלות קלוקלת.

חינוך לחשיבה ביקורתית

כישורים של חשיבה רציונלית וביקורתית ובחינת רעיונות וראיות הם לא דבר שטבעי לנו. אלו כישורים שצריך ללמוד, לפתח ולתרגל. לכן חשוב להנחיל את הערכים האלה בחינוך לילדים מגיל צעיר. לחנך לחשיבה עצמאית וביקורתית, ללמוד איך לבדוק מידע, לא להאמין אוטומטית לסמכות (בניגוד למה שמקובל היום כשהורים ומורים מחנכים ילדים לציית להם), וכן כישורים של חשיבה יצירתית.

גם חשוב ללמד לא רק אוסף של עובדות שהילדים אמורים לקבל רק כי המורה אמר, אלא ללמד את הדרך שבה התגלו העובדות האלה. כאשר אנשים גילו שטענה מסויימת היא נכונה, היו אנשים אחרים שהתנגדו לטענה הזו. ואז מי שטען את הטענה רצה להוכיח להם שהיא כן נכונה, וזה מה שחשוב ללמד – איך הם הוכיחו שהיא נכונה. זה מלמד על איך להתייחס לטענות ולמידע, מה יכול להיחשב כעובדה ומהי רק טענה שלא הוכחה או שהופרכה.

העיקרון הזה רלוונטי גם לגבי רכילות, כשילדים בבית הספר מפיצים שמועה על ילד מסויים. ילד ששומע את השמועה צריך לעצור ולומר לעצמו: רגע רגע רגע, האם זה נכון? מאיפה שמעו את זה? מה הראיות שתומכות בזה? האם יש ראיות שסותרות את הטענה?

בעקבות התפתחות המדע והטכנולוגיה, העולם נעשה יותר ויותר מורכב. רק מי שיכול להבין את העקרונות של חשיבה עצמאית, רציונלית וביקורתית שמבוססת ראיות יוכל לעמוד בקצב ולהשתלב בו. אם אנו שולחים לעולם ילדים מבלי לצייד אותם בכלים, הם יצליחו פחות, יתבססו על שגיאות, וויתפתו לנוכלים ושרלטנים.

להכיר בגבולות הידע

לפעמים עלינו להכיר בכך שלמרות שאנחנו מאוד רוצים לדעת משהו או להאמין במשהו, איננו יכולים לדעת. ראו: ענווה.

וידאו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>