אחד העקרונות המרכזיים ליצירה שלנו – יצירת האירגון, התכנים, המפגשים, הקורסים, וכו' – הוא יצירה מתוך זרימה. זה אומר שלא פועלים בדרך ה"רגילה" של: הצבת מטרות מהשכל, ו"מאבק" מתמיד של התגברות על מכשולים שמפריעים להשגת המטרות. זה מאוד שוחק נפשית, ומפספס את ההוויה החשובה של פעולה מתוך זרימה וללא מאבק. כשם שמים זורמים בנהר ועוקפים בעדינות וללא מאמץ סלע שנמצא בו ולא מתעקשים לחדור דווקא דרכו.
מה זה אומר?
לשאוף לפעול בחלק מהזמן מתוך המצב הפסיכולוגי שנקרא "זרימה" (Flow), כשאנחנו מרוכזים לגמרי ושקועים לגמרי בתוך העשייה, ונהנים ממנה, והזמן עף.
להיות קשובים לעצמנו, לחלקים השונים בתוכנו. אם אנחנו כרגע לא מרגישים כיף ורצון לעשות משהו, אפילו אם אנחנו חושבים שהוא חשוב או החלטנו לעשות אותו, אז כדאי לעצור, להבין מה חוסם אותנו, ולפתור את החסמים והפחדים, כדי להגיע למקום שלם שבו כל האנרגיה שלנו יכולה להיות מופנית בכיוון אחד. אחרת, אם ננסה בכח להתנגד לחסמים הפנימיים, זה מבזבז המון אנרגיה ובסוף בד"כ ייכשל. גם אם זה יצליח, זה יהיה במחיר של נזק פנימי או חיצוני (לדוגמה מישהו שמנסה בכח לדחוף נושא או פעולה, על חשבון רגישות לזולת, וזה חוזר כבומרנג).
עיקרון הפעולה מתוך זרימה אינו סותר שלפעמים מתוך ההקשבה המדוייקת לעצמנו יעלה בנו רצון ותשוקה גדולה לאתגר מסויים שדורש מאמץ. אבל זה מאמץ מסוג מאמץ בונה, שמאפשר שיחרור ויצירה, ולא מאמץ של התכווצות, שבו חלק אחד בתוכנו מנסה להילחם בחלק אחר בתוכנו, והמון אנרגיה פנימית מתבזבזת.
אפשר להפעיל את הדימיון שלנו כדי לדמיין תמונה כזאת: כאילו יש "הדרכה עליונה" שאנחנו יכולים להתחבר אליה ולדבר איתה, לשאול אותה שאלות כדי לקבל בהירות, ולשמוע ממנה מסרים לגבי מהי הפעולה הבאה שנכון ומתאים ונעים לנו לעשות בתור הצעד הבא.
- אפשר לדמיין "מדריך רוחני" או מלאך או חייזר או אלוהים, כל אחד והתמונה שהוא מתחבר אליה. לדמיין את עצמנו כ"צינור" ריק, שדרכו ההדרכה העליונה יכולה להזרים אהבה, חוכמה, שפע, שמחה, ריפוי, וחיבור לעולם.
- הדרך הזאת מאפשרת לנו להתחבר ליצירתיות, לחשיבה לא לינארית, לראות את התמונה הגדולה, את הטובה העליונה שלנו ושל אחרים, מתוך גישה של שפע ותועלת לכולם, במקום לנסות לפתור בעיות מתוך גישה מצומצמת שתקועה בקשיים, פחדים, הישרדות, ומאבקים של האגו.
- הדרך הזאת מאפשרת לנו לקבל "דלק", אנרגיה רוחנית, שעוזרת לנו לזרום קדימה. אחרת מנסים לפעול רק מהתפיסה המצומצמת, ואין מספיק "דלק" כדי להצליח, ויש תיסכולים של האגו ותקיעות.
- הדימיון שאנחנו משרתים את "הכוונה העליונה" לטובת עצמנו ולטובת אחרים נותנת לנו המון עוצמה, בהירות וסיפוק.
- כך אנחנו גם לא מרגישים ש"הכל נופל על הכתפיים שלנו". אנחנו בסה"כ צריכים לעשות את החלק שלנו, ו"ההדרכה העליונה" עושה את היתר ועוזרת לנו.